צור קשר פורום נשי ובנות חב"ד

מה שלמדתי ממך
(יום שישי, כ"ו שבט ה'תשס''ט - 20 פברואר 2009)

לאחר הטרגדיה במומבאי, מצאתי את עצמי קוראת סיפור אחר סיפור מאנשים שפגשו את ההולצברגים ובילו איתם שעות בבית חב"ד. סיפור אחד, מיני רבים, השאיר עלי רושם עז. סיפורה של אישה ששהתה בהודו למשך כמה חודשים ותארה על הכתב את הכנסת האורחים הלבבית של רבקי ועל כמה שהזוג הנפלא הצליח לפרוט ניגון ערב על מיתרי נשמתה וחייה, בעוד שהיא חולקת את זמנה איתם. וסיפורה למעשה משמש כעדות לעובדה, עד כמה הם היו בלתי אנוכיים, האופן שבו הקדישו את חייהם למען הכלל ועל הכמיהה לעורר כמה שיותר נשמות יהודיות. היא כתבה גם על העובדה שחייהם האישים היו רצופי מאבקים וקשיים, ולמרות זאת הם עדיין המשיכו להפיץ את האור מסביבם בלב מלא שמחה.

סיפורם של גבי ורבקי הולצברג יצר השראה על אלפים ברחבי העולם, יש כל כך הרבה מה לכתוב עליהם, ורציתי להביע זאת בשיר שיבטא את האפשרות של כל אחד מאיתנו לקחת דוגמא מרבקי וגבי, להצליח לעמוד מול אתגרי החיים והטרגדיה, ולהתרומם מעל לקשיים שאנו מתמודדים איתם, ולא מבינים את פשרם, ועדיין להצליח לבצע את שליחותנו ותפקידנו בעולם, באופן הכי מושלם שניתן, בחיינו הפרטיים, בעצם עשייה חיובית והכנסת האור לתוך החושך.



That’s what I’ve learned from you
Written and Composed by Rivkah Krinsky in memory of Gavriel and Rivkah Holtzberg

Amidst the teeming streets, the stifling heat
A humble street sign guides her
And her worn out spirit stirs

It seems to stretch a mile- the glowing smile
The open arms that said “welcome home”
Though it was a place she’d never known

She stayed with them and she saw why they had come
Just to better the world and welcome everyone
No matter who, no matter why

All were equal in their eyes reaching out to touch someone’s soul
They devoted their lives
Full of joy, their spirits high

Chorus: I’ll take the tears, I’ve cried for you,
And I’ll shine a little light,
Because I know that’s what you’d do,

I’ll take the pain, and I’ll rise above,
And in this darkest part of night,
I’ll share my life with love,
Oohh, that’s what I’ve learned from you.

I never saw your face before that day
Now I can’t seem to take your image away
I’ll turn to faith because I know

My human eyes can’t comprehend
Why your lives down here
So selfless, always giving
Have now come to a sudden end.

And as a mother gives her child a gentle kiss
I think of how your baby must miss
The warmth of your embrace

I know he’ll grow and be proud of your pure souls
Holding dear, the stories that are told
That have inspired young and old.



:כותרת
:תגובה