שעת בין ערביים במדבר.
קרני שמש אחרונות חוצבות בפסגות ההרים, ופורשות מסך ורוד על קו האופק שנישא ממול. הצללים הולכים ומתארכים, מכסים בדממה את פניה הסדוקים של הקרקע. שקט פה. האויר הלוהט מסתיר את רחשי החיים בין חריצי האדמה ובינות לסלעים, וחום היממה האחרונה נאחז בכל אבן. צרצר מנגן, יונה משיקה כנף ומפטפטת עם חברותיה לדרגש השינה בנקרה בסלע, רוח מזרחית מיללת. קולות המדבר אינם מפרים את השקט ששורר פה בשעות האור, ומלווים בעדינות את שתיקת הערב. יחד איתם חוזר אלי הד נשימותיי המהבילות, וצלילי המדבר מספרים לי על תחושותיי ומחשבותיי.
פרשת במדבר פותחת השבוע ספר רביעי בחומש, ומכינה אותנו, כמו בכל שנה, לקבלת התורה שתתרחש בחג מתן תורה. איפה שהוא ברחבי המדבר הזה הסתדרו בני עם ישראל, תחת הר סיני, בדיוק בימים אלה, וציפו בשקיקה לדבר השם שיתגלגל מההר, ויעטוף אותם באהבה ורחמים. סביבם כובשים מרחבי המדבר את האופק ומכחישים כל קיום אחר מלבד הרגע הזה. אל השטח הזה לא מגיעות שיירות נוסעים, שום תרבות לא כובשת את התודעה, והתפיסות המוחלטות מפנות מקומן לטובת האוויר הפתוח. כאן, בתוך השקט שלא שייך לאיש. מתהווה הרגע שיקשור חתן לכלתו. אל שטח ההפקר מזמין הקדוש ברוך הוא את עם ישראל, ומוריד לכבודם את השמיים. במדבר הזה מתחברים שמיים וארץ. דווקא במרחב הצחיח בוחר הקדוש ברוך הוא להזמין אותנו לכרות עימו ברית נצח, וחורט בנפשנו זיכרון שמלווה גם במקומות הומים.
המדבר הפתוח לארבע רוחות השמיים מכין אותנו למפגש אינטימי עם הבורא, ומסיר לעד את שאריות הבדידות. על רקע המיית הרוח החרישית, נמחקות התפיסות שמגבילות את צעדינו. כל הסיפורים שסיפרנו על עצמנו ועל העולם נשאבים ברוח ומפנים מקומם לאפשרויות חדשות. בתוך תמונת נוף עוצמתית וקיצונית נרקמת מערכת יחסים שתשרוד כל תנאי, ותתמודד מול שינויים מאתגרים. זוהי זוגיות טוטאלית שמחברת שמיים וארץ, שמכניסה לבית אחד זוג אוהבים בעלי הרגלים שונים ונטיות הפוכות, שקושרת כיוונים הפוכים בכל יום מחדש.
וככה, ממש בתקופה זו, במרחב האינסופי של מדבר סיני, מתארגן העם לחניה בראש חודש סיון, ולפתע משתכן השקט המדברי גם בתוכם. השכן שמסתיר את הנוף כבר לא באמת מרגיז, והחברה שהפיצה סוד וריכלה, לגמרי מובנת כעת. שלום בין כל חלקי העם יורד ושוכן בין האוהלים, ויוצר בתוך כל נפש מקום של שקט. המדבר מדריך אותנו להסתכל מחדש על האירועים ולהניח בצד את האגו, הוא מסנן עבורנו את קולות הרקע ומהדהד את הרצון האמיתי שלנו להתחבר. ויחד עם זאת בפרשת השבוע שנקרא, פרשת במדבר, מבקש הקדוש ברוך הוא לספור שוב את בני העם ומדגיש כמה כל אחד הוא עולם מלא, חשוב ומשמעותי. זה אותו מדבר גדול ופתוח שמצייר אותנו שווים וקטנים, ומאידך מונה ומעצים את הייחודיות של כל פרט.החיבור הלא הגיוני בין שני הקצוות, הוא השער ליצירת שלום בתוכנו, בין איש ואישה, ובין כל חלקי העם.
הימים האלה הם ימים של אהבה והתרגשות. יחד עם זכרון המפגש במדבר, חוזר גם הידע כיצד להשכין שלום ולבנות את העולם שניתן לנו. מכל כיוון מקיף אותנו מדבר שומם, אבל דווקא בתוכו נוכל למצוא שקט מרפא. המרחב הנקי של המדבר מדבר מתוכנו. אם נשתיק את הרעש, נוכל לשמוע את קול השם מהדהד בבירור ונכניס אותו אל הקשרים בחיינו. נוכל לגעת במהות האמיתית שלנו שהיא עצם מעצמות האינסוף. כל בית הוא משכן לתפיסות שונות, רצונות הפוכים, ונטיות מנוגדות, ובכל זאת יש בו פוטנציאל להיות מקום שיוצר מציאות חדשה ומשפיע על העולם כולו. השבת, כשיקרא לנו השם במדבר, נזכור לשמור משהו מהמרחב הפתוח, להקשיב לצלילי השקט מתחת לרעשים חיצוניים, ולחיות בשלום עם הבריאה כולה, מבלי לוותר על הקול שלנו. מהמקום הזה נצעד יחד אל קבלת התורה ונאיר באור חדש.


שבת שלום
אירית צפורי
בית חב"ד קרית שמונה

לתגובות