צור קשר פורום נשי ובנות חב"ד

בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים
(ב"ה, חמישי, י''ד אב תשע''ח - 26 יולי 2018)

מסר גדול מלמד אותנו יום זה: עשיה למען הזולת ללא חשבון, נופלת לידי אפשרות לסייע ליהודי, לחטוף את ההזדמנות ולבצע את המשימה.
"בחור" - מלשון נבחר, "שא נא עיניך" - התרומם והתעלה. זו משימתה של האשה היהודיה, להקים בית שמסתכלים בו למעלה, בית של התעלות.
הסיבה שהיו שואלות בגדים, הוא על מנת שלא לבייש את מי שאין לה. ובסדר ההשאלה יש מחלוקת בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי.
שיטת הבבלי היא:
״בת מלך שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול מבת סגן, ובת סגן מבת משוח מלחמה, ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט".
אך שיטת הירושלמי היא:
״בתו של מלך שואלת מבתו של כהן גדול, בתו של כהן גדול שואלת מבתו של מלך״.
לפי הבבלי, סדר ההשאלה הוא שכל אחת שואלת מזו שלמטה ממנה בדרגה, ולפי שיטת הירושלמי כל אחת שואלת בגדים מזו שנמצאת בדרגה גבוהה ממנה. רק בעניין בת מלך מסכים הירושלמי לבבלי, שכיוון שאין מעליה אף אחת, היא שואלת בגדי לבן מזו שבדרגה פחותה הימנה - מבת כהן גדול.
מקשה הרבי קושיה עצומה:
״לכאורה, שיטת הבבלי אינה מובנת: מאחר ששאילת הכלי לבן הוא בכדי להתנאות כו', שהיופי מביא, על פי דרך הטבע, את הנישואין כו', הרי צריך להיות הסדר שכל אחת תשאל מזו שלמעלה ממנה. וכן ברוחניות, הרי המשכת הכלי לבן הוא מבחינת יחידה, בחינה שנעלית מכוחות הנשמה שבגוף!
״ויש לבאר טעם שיטת הבבלי: בהשאלה ממי שלמעלה ממנו, יש בה משום בושת, כי השואל הוא רק מקבל ולא נותן. מה שאין כן, כששואל ממי שלמטה ממנו, הרי זו שלמטה ממנו היא גם כן מקבל - שנהנה מכך שנתקבל ולובש לבושו כו', ובמילא אינו מתבייש על ידי השאלה.
״ואף שלצורך השידוכין צריכה להתנאות בבגדים נאים יותר, והבושת שבהשאלה היא רק לשעה קלה ובאין ערוך לתועלת שבשידוכין שהוא לזמן ארוך, אף על פי כן, מכיוון שהבושה היא מיד בשעת ההשאלה (ובודאי) והתועלת (בספק ו)תבוא רק אחר כך, אין התועלת (אף שהיא גדולה) דוחה את הבושת של עכשיו (אף שהיא קלה). [כלומר, חכמינו הורו לה ללבוש בגדים שאולים, אך לא שתתבייש בהשאלתן].
״על פי זה מבוארת הפלוגתא שבין הבבלי לבין הירושלמי באופן הבא: שיטת הבבלי היא שדנין ומכריעים על פי המצב בהווה, ושיטת הירושלמי היא שצריך להשוות גודל ערך העניינים, ודבר שהוא חשוב יותר, אף שבא לאחר זמן, מכריע הוא את דבר הקל, אף שהוא נמצא עכשיו.
״ויש לבאר על פי הידוע שירושלמי הוא בחי׳ אור (ישר), ובבלי הוא בחי׳ בירור מן החושך - במחשכים הושיבני - והעלם (אור חוזר). והנה במצב של אור וגילוי, אפשר (לברר ספקות) להשוות ולשקול כל דבר וענין, שאז דבר קל נדחה בשביל התועלת שתגיע על ידי זה אחר כך. אבל בזמן החושך אשר ״אותותינו לא ראינו ואין אתנו יודע עד מה״, אין אנו יכולים (ולכן - אין רשאים) לברר (הספק) הגדול והקטן על פי שכלנו עד כדי לדחות את הקטן - כי אם צריך להשתדל בכוחות עצומים לתקן את כל הבא לידו, אף שלכאורה דבר קטן הוא״.





לתגובות